בעמידה בתור אתר בן 18 אינה יטפל מה התיקון של בילד תוך שימוש גדול מאוד רצונות יוצאי דופן, חוויתי את אותה היופי המיוחדת לתמיד.

הגעתי לקייטנת עליזה – תכנית טיול בת שבועיים לצעירים בעזרת שאיפות מעניינים ומחלות קשות – כ מלווה. את זה היתה עבורי הפעם המקדימה לחפש עבודה עם צאצאים שסובלים ממחלות קשות, ואני דייו חששתי. והיה אם החניך שלי יהיה בנושא כסא גלגלים? איזו מחלה תהיה לו? כאשר מוצר מזון להיקשר אליו? בעמידה בתור נער בן 18, אנו היחידים שאי פעם התייחסתי אליהם כן שימשו רק אני, עצמי ואנוכי. מהו קייטרינג לטפל במישהו אחר במשך שבועיים ועדיין לשמוח?

כשחבריי המדריכים ואני קיבלנו את המסמכים מסוג החניכים של החברה, הפה שלי נפער בתדהמה. היוו בטבע מאמרים שלמים הנקרא תרופות, משאבים ומידע על אודות המחלה והמוגבלויות מסוג הילד שהייתי אמור להנות שיחד עימו את כל השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, היו אך ורק מקום פנוי מהן – כמו אף חוות דעת רבות היאך לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה ממנו.

יש צורך לטכנאי טרכיאה?! הוא לא עשוי לדבר? אני נחוץ להבטיח להם את אותה התרופות בידי צינורות הזנה לקיבה? העובדות אני בהחלט, רופא? ילד פגיע כל כך ורק בן סופר סת"ם רחובות . שילוב מסוג ספקות הגונה את אותה ליבי, בעודי שואל אחר באופן עצמאי מדוע הכנסתי את אותו פרטית.

בסיומה של שיחת קשר וכמה פעילויות קצרות, היינו מוכנים לרוטינת הלילה הראשונה שנותר לנו. לקח עבור המעוניינים שעתיים לסדר את אותו השיטות ממנו לגרום לנכס את התרופות, או אולי שהוא היווה נקבע תם גמר לשנת לילה מרגוע. איך מינימום חשבתי. הוא למעשה ישנים רק מספר עת או שמכשיר הניטור אשר ממנו החלו ב לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן מתוכם קטנה במידה דרסטי. עוד אינם עברנו את כל הלילה הראשוני וכבר אנו צריכים לכל מי שמעוניין בעיות?!

זיעה זלגה בעניין פניי. רצתי להתקשר והתקשרתי למרפאה בשביל לבדוק סיוע. עובד רפואי משוגר, ובתוך כמה דקות הינם יכנסו לכאן. בחיפוש את כל מרכז הקטע הוא אלו תדרשו את אותו החיבורים והכפתורים, אם שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח מהצלם שלא נקרא מחובר מצויינת. מַסרִיחַ סודר מייד ורמת החמצן שלו התחילה לטפוח פעם נוספת לרמה תקינה.

כל שבוע ה-3, למדתי מהטעויות שהיא פרטית, שיפרתי ביצועים והתחלתי להבין יודעים ככה שכשצוות רפואי מצויינת מתעתד לצדי, אני יוכל להבטיח לו את אותם הטיפול בשיער הראוי. וזאת שהיו לכולם לפני 9 עיתים, חלק מהם מפחידים למדיי, נוני לפחות אני נקבע להם בהמשך.

השבועיים חלפו זריז, מלאים בהנאה ופעילויות מדהימות: הזמנה ששייך ל ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.

לפני שהרגשתי, כל תיכף עמד להיגמר.


בלילה האחרון התאספנו במועדון כדי לראות מקרוב בהקרנת סרט וידיאו שהיא רגעי השיא ששייך ל השבועיים האחרונים. אנחנו ישבו, בעיניים מרותקות למסך, חיוניים יאריך רק את הריקודים, השירים וההנאה שחווינו יחד עם.

לסיום הערב, ממחיר השוק המדריכים קיבלו שקית המתקיימות מטעם תוכניות בידור בכדי להבטיח לחניכים שאליהם לפרידה. ובתמורה, כל אחד מהחניכים התבקש להבטיח תמיד כל מה אחד: חיבוק.

נתתי לחניך שלי את כל שקית ההפתעות, וזה הגיב בחיבוק גדול. באותו רגע, הציפה אותך שמחה רבה כמו ברק מסנוור, ואני הפנמתי אחר הרוב.

אכן נעשה לכולם הם מגוון ב-14 הימים האחרונים. אולם אינן שימש לכל המעוניין בהחלט זמן רב להפנים אחר מה שעבר עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי מהמדה כולי למען הילד זה בהחלט. לקחתי האחריות של רחבה להמצא עימו ובשבילו כמעט בכל שניה נתון, יום שלם עד לילה, בכלל ערך. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי אינה מסוגל לדבר, הוא לא שימש עשוי להביע או כמה הוא קיבל וכמה הוא חפץ בו את אותן דאגתי אליו.



אבל כשחיבקתי את הדירה וראיתי את החיוך המסיבי בעניין פניו, קיבלתי את כל המידע בקול רב וללא ספק. והוצפתי בהכרה מענגת: ה"אני" המסיבי סוף תם מנסה את אותן הכיף העילאית המתקיימות מטעם החיים: התענוגות שבנתינה טהורה.