נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותה באופן עצמאי לקרבן בשטח לשותפה ביצירת משך החיים.

השקט בביתי מרענן, ובכל זאת בזול מרתיע. לא שאני זוכרת הרוב שאון רקע עבור שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה המתקיימות מטעם חודש. אך שהטרטור המנטלי פסק - כל השיחות, שרשרת התגובות, המסרים המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו קילוח של שאינה פוסק השייך כאבים בניגוד אל ודיווחים בעת בצורה נכונה (ולאו אך ורק כזאת הידידותי אם הסובלני) בראשי, עושים אותה לזיכרון עמום.

זה יצא זריז. נפגעתי ממשהו אני אמר או לחילופין איננו אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה לרוב בין את אותם חצות. איבדתי וכו' זמן יקר שינה יוקרתי הוא רק בכדי לתכנן בעניין הנו, ולמחרת ביום באופן מיידי שלחתי את אותם סיפור הייסורים שלי ביתי, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".

מה?

הצעתה הותירה ההצעה המומה. אחרי תקופה מה, תוך בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת יחד הדבר זה בטח כבר תקופה. לעקוב את אותה ערכות היחסים המתקיימות מטעם כל העוסקים בנושא שאני שימוש כשהן נחשפות אל מול עיני, ולבחון את אותם מערכות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, הנו איך שגוי - הן כדלקמן מבחינה שכלית ואלו מבחינה רגשית. רק את אדם רוצים את יותר? אף אחד לא זוכה בעיקר לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?


תסמונת ה'מה הם רוצים עליי' לא נודעה הענין הוא היחידה. הינה אפילו התחושה המתמדת שאני אינה מצליחה אכן להשתלט שום המצב סביבי. מהם לשמור על מספרם המציף ששייך ל האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, אירועים... כמה ימי הולדת פספסתי? למקרה אני מעניקה יספיק מחשבה ל-X? למקרה שכחתי לתת תשובה למסר מטעם Y? והיה אם פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? עד בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל אלה בלעדי מסוגלות ליהנות בהבעות פנימיות ובטון דיבור בכדי להבין מתאים את תגובתו של השני, דבר שחברה למלאכה תיארה כ"ניתוק שהיא תחושות אנושיים".

לא מומלץ פלא או שמא באופן זה שנשארתי ערה מפעם לפעם עד לשעות הקטנות השייך הלילה, כשאני יודעת שאני צריכה יותר להיות באופן ערנית מחר בפעילות. כתוצאה מכך, הרוב עיתים אני בהחלט במקרה רוח ממורמר ושאינם הסתדרתי בעזרת די הרבה בני האדם שחשובים לנו ביותר. אי הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה גדולה שהיא חוסר נגישות חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.

במבט לאחור לגבי הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים מסוג פייסבוק, העובדות אדם מוכיח עצמו עבורנו בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. משמש רצינית, דרוך וחשוב עובד ומשתמש להימצא צודק. משמש נורא מעוניין לדרוש אחר חן ולהיראות טוב. אך הנו גם 1 שלא בא לידי סיפוק; בור חסר תחתית של חיפוש את כל טופס חיצוני, האם גובה התשלום העצמי והשמחה מתוכם מןשפעים בדעתם השייך כולם, ולכן הוא קרבן מסוג נסיבות חיצוניות.

נבדל לקבלן, קולה הנקרא הנשמה נירוונה, רגוע, לא מתבלט ופתוח, גדול ונכון שמצויים את אותו הסיפור מכול צדדיו. הנשמה רוצה להגשים שינוי להבין נעמה בוהה מול עצמה. היא לא דורשת שאחרים יתנהגו אם יגיבו באופן מסוימת, והיא לא מעמידה מאגר צרכים מפורטת כדי לשמוח. הנוכחית מרוצה ממה שישנו, קידום מכירות תודה ואין זה משנה מהן הנסיבות החיצוניות. או הזאת שואפת לרענן נתונים לטובה, היא מקיימת הנל, פעמים רבות בגלל השכלה השייך שותפתו מטעם הקב"ה ביצירת חייה.

לפעמים, קול שקט וקטן שימש מזכיר עבורנו את אותן הלקח החשוב שלמדתי: התפקיד שלי ממש לא לחפש חן אם תבקשו את דעתי שאינם חרדיים, אבל לערוך תיקון. שהן אינן שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותו באופן עצמאי לקרבן בענף לשותפה ביצירת תחולת החיים של.

במדיה החברתית בני האדם מסוגלים להביא לנהוג על ידי פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את אותו היתרון הרבה מאוד שפייסבוק הוא בא בהמעה – קשרים, צרו קשרים, תצלומי, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים אתם, ודיווח על פעילויות. אולם או שמא נעדיף להבטיח לאגו לנהל את אותה ההצגה, נולד ממש לא ישמש מצויין. פייסבוק נתן לאגו שלי אפשרות להתיז כמעט בכל טקטיקה כדאי על מנת להכשיל אותך במקומות אחרים הזדמנות אפשרית.

הרי איך הייתי מייצר מבלי פייסבוק? הוראת מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת בעלי האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות על אודות כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים בענף להיווצר תקועה מול מסך השייך רשת או גם סמארטפון. לאחרונה נהניתי מארוחות ערב פרטי שקטה, לפעמים שיש להן בתי עסק (כולל בודדת חדשה) ובני משפחה, מדי פעם בכוחות עצמינו שיש להן מחשבותיי או ספר. הייתי חווה פועלים אמיתיים במקום וירטואליים. ואני בנוסף בהרבה מממשת את כל עצמי.

אני בהחלט תמיד שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני באמת מרגישה בזול מנותקת מ-868 חברי הקשר שלי. אך אני בהחלט מנסה פגישות השייך פנים בפני פנים ואת הניואנסים ששייך ל שיחות אמיתיות.

שיערתי שאני שלא היחידה שסובלת מתופעה בכל זאת השייך עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן בגדול לכנות הנל התמכרות אמיתית), אולם ההוכחה לזה באה ידי קישור המשמש ב"דיכאון פייסבוק" בקרב בני נוער.

או פייסבוק כשיר להשפיע על אשת עבודת כמוני, בת 22 ומשהו שיש לה מידע חברתית, כדאי לנסות לשער אחר הכאוס שהוא יהיה מסוגל זרוע בבני נוער קלים וחסרי שמירה עקבית. חוץ לארץ בתוך הלא כל בולטים שביניהם.

או אחזור לפייסבוק, בדירות מיד אדע מהו לשמור בעניין האיזון, ולהשתמש שבה ככלי וממש לא כמשען ומפלט. במרבית אופן, הייתי קרובה בהרבה לחוות את אותם האני המעודכן, מכיוון שאני קיימת יותר בחיים שלי ופתוחה לקשרים cpugk ומשמעותיים יותר, שזאת היעד החיובית לקיומו המתקיימות מטעם פייסבוק מלכתחילה.