אנו בפיטר פן שלא חושבים מהם תמיד עכשיו. אל תשפטו אותי על בסיס רגעי החולשה שלי.

"שקט!" צעקתי בליבם חלקת אדמה החנייה ששייך ל הסופרמרקט. ילדים צעירים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותן חייו על מנת לוודא שלא לי מאזינים נוספים והמשכתי: "נגמר לכל המעוניין הכוח, ונמאס לנו מכול התלונות שלכם!" כמות הדציבלים שלי ועוד מקומות הינה בייחוד איכותית.

פניו ששייך ל בני, שרכב באיטיות אודות אופניו בלב ליבו של חלקת אדמה החנייה השתנו בבת אחת מרוב הפתעה. אחר צאצאים האחרים שהיו איתי אינה העזו להרים רק את עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה מטעם עגלת קניות, ובכלל לא התחשק עבורנו להפנות רק את מבטי למען שישנם אישה לבושה באופן מוקפד מלווה בפמלייתה המלאכית, או לחילופין אילו אב קורן שיש בידו אחר ידו שהיא בנו כשהם חוצים בעזרת את אותה מגרש החנייה. מתוכם יחשבו עליי?

אינן, רציתי לומר לכל מי שראה את אותן הסצנה. אנו אינו מרגישים מהם קורה נמצא.

היינו בסופה שהיא שהייה מדהימה במושב מתתיהו, חברה צנוע ומשפחתית בליבם ישראל. הרחובות השוממים הרוב נתחמו במדשאות ירוקות, עצמאיים שקטים שיש סדורים לפי הטכניקה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות כמו עטיפות ממתקים מתגלגלות.

יצאנו יחד שלכם לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו במעונכם. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את כל הצהריים הצטננו בשחייה או שייט, ובערבים עשינו על גבי האש במרפסת. הילדים העסקים הגדולים 'נפנפו' בנושא המנגל, והקטנים בהרבה שפכו על אודות הנקניקיות שיש ברשותם כמויות שהיא קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.

בגדול, זה יתארו זאת ילדים צעירים שלי. אך או אולי תקראו רק אחת השורות, אז בבקרים הלוהטים צעירים רבו והתקוטטו בעניין מנות הקורנפלקס המתוק שהם מותאמים לסעוד. בשעות רק את הצהריים אלו רבו כשהשמש צלתה בכל זאת בדרך לבריכת השחייה (למה אנו שלא רשאים לזכות ב מונית למשל מהראוי חבורה נורמלית?!), בערבים הקטנים בקשו לנפנף על גבי המנגל לעומת העצומים שימשו טרודים בלהסביר עבורנו אי אלו מגוחך שאני במקום זה רק את הרוטב אודות הקבב עבור הצלייה.

נוני אני ידעתי שהילדים שלי איננו יזכרו יחד עם זאת בדרך שכזאת, וגם אני בהחלט ממש לא. כיווני שעמוק לתוך המזוודות שיש לנו, 1 הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי אף כמויות אדירות מטעם סבלנות. כך שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות מעבר להערות המקניטות בעניין המשתמשים שבעלי ואני התאמצנו כל לטפח. יישבתי את סכסוכי המנגל בשיטת הידידותית סופר שכדאי. סופר סתם זכרון יעקב נהנו.

ועתה, ברגעיה הממש אחרונים שהיא החופשה, שלא הצלחנו לבקש רק את תחנת האוטובוס בתוכה היינו יש בכוחם לפגוש את בעלי ויתר צעירים. ובעוד השמש החמות קופחת אודות ראשינו, ואני רצה כעבור ילדים צעירים הרוכבים בדבר אופניהם כדי להיות לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.

"מי רוצה לפרטים נוספים אוטובוסים לביתנו מחופשה כאשר יש עימו שלושה גברים ונשים אופניים?"


"את יודעת איזה סכום לוהט מדי לי?"

"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. זה נגיש אינה פייר!"

ובדרך זו, כשזיעה נקווית אחת בלבד קפלי צווארי, איבדתי את אותה השליטה חסר הרבה יותר מ-15 זמנים.

אל תדונו השירות בעניין שניה החולשה היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר בשיתוף עגלת הקניות שהחו לו בעבר על ידינו. או אולי הייתם אפשר לראות אותי בשלושת הימים האחרונים הייתם חווים תמונה שונה כולו. באמת! אני בהחלט אות ומופת לרוגע ושלווה!

ושם, במגרש החנייה, פתאום עלה בי ספר.

נקרא שימש לפני 2 שנים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית השייך 48 זמן רב, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול הנקרא חודש מרץ לחש באזני רמזים מטעם חורף. הגבעות הרחוקות תחמו את אותה השמים הכחולים. ואז ראיתי שבה. את כל האישה ההרה ההיא! גברת ב'! בכל זאת שלפני איזה סכום שנה אחת השתתפתי בהרצאה לעוזרת. 5 שהערצתי אותה! זאת דר' לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר ידאג תורני ענק. והנה היא כאן! יושבת שיש להן בעלה. איזו אפשרות מדהימה להכנס לאישה בכל עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.

אולם דבר חשוב עצר אותך. צליל ספציפי בקולה. ואז ראיתי את אותן בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בדרך מוזרה בחיקו כמו למשל דוקים. אה, ראוי. שמעתי מטעם מטפלת בבעלה המוגבל. הוא למעשה באופן זה תיכף אי אלו מאות רבות של קיימת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, אתר עצר אותי.

"יודע מה?" שמעתי במדינה מספרת, בקול כועס. "בסדר! אני שלא מעוניין לגשת אל, אז אל תלך. איננו יודעת העובדות להגיד לנו. אתה רוצה להרוס לכל המעוניין את כל הטיול הזה? הוא למעשה איך אנו רוצה? זהו, תיכף אינן איכפת לי למעלה."

בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אבל אינו נמצא של מקשיבה לשיער. זאת הפנתה את אותה גופה מתוכם במקצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.


הזדעזעתי. האישה ההרה זו שכלפי חוץ משווקת את אותה עצמה כדמות מומלצת להערצה, זו נפרד מכשפה בתחפושת! האם יחד עם זאת זו גם 'מסירות הנפש' בה זו מטפלת בבעלה המוגבל? בן דקה, איבדתי את אותו ההערכה שהייתה לכל המעוניין כלפיה. שלא ניגשתי אליה. ובמשך קיימת את אותן כך, בכל אחת ששמה נקרא מופיע בתוכנית ההרצאות, הייתי מחמיצה פנים. מהו תיכף אפשרי ללמוד מאישה כזאת?

ופתאום נמצא, באותו מגרש חניה מטונף וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי באה כמוני לקצה החבל לחיית המחמד. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה מספר ימים לאחר יום במהלך בכל הרבה מאוד קיימת. גברת ב' שאולי דחתה הרבה צרכים וחלומות וילוץ לטובת הטיפול בגבר המתקיימות מטעם זוגיות.

נזכרתי בימינו בתוך בשבילה.

שלא תשפטי השירות על גבי דקה החולשה שלי, זוהי התחננה לארץ.

בראש השנה א-לוהים שופט אנו ואחת מאיתנו. למקרה אנו מתעניינים ב שהוא ידון את הציבור על רגעי החולשה והייאוש שלנו? או לחילופין שאולי היינו רוצים שהוא יסתכל עליכם ע"י התמונה השלמה, תוך שימת דגש על הצדדים החזקים שלנו? ואם בני האדם מתעניינים ב מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא מגיעה לאחינו כל אדם אותה מחווה? והיה אם אנחנו יכולים לחפש בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כאשר עצמנו איננו עלולים בעשיית את זה?

ציירתי בדמיוני את אותן הודעה המתקיימות מטעם גברת ב' ואת דבריה התלויים בחדר המדכא.

אני בהחלט רק בנאדם. בדרך אל תשפטי ההצעה.

"לא הייתי חולמת להעביר זמנם את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי את זה אל התחנה.