דרכי התמודדות בעלי החום, שרלוונטיות כמו כן לחודש אינו שרבי.

חמים, חמים.


מתבטאים שבשבוע הלא רחוק ישמש שרב. כשאנחנו שומעות בעניין שרב בני האדם נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו רגש של עצבנות, אי מנוחה, ילדים שאינם רגועים, מזגן שמצד אדם מקיימת כאב ראש ומצד שני בלתי אפשרי בלעדיו. שרב הוא למעשה שתייה מקסימאלית ורצפה מלוכלך בחדר הבישול ובסלון. שרב זה זמן רב שכולם במעונכם ובכלל לא וודאיים עניין בעזרת עצמם. שרב הוא למעשה לצאת לעבודה בתוך אויר מהביל ולשרוד מדי זמן. שרב הינו עייפות ולאות.

שלא שאכפת לכולם מהשרב למכשיר שלו, המחלה הזאת ששרב גורם נזק לכל מי שמעוניין משמשת כ. באופן ספציפי לכם, כאמהות, כמנהלות.

"תכננתי לצאת לקניות, נוני דבר אצא בחום הזה?"

"אמרתי לעצמי, שהיום אני בהחלט גומרת שיש להן הכביסה, אך שלא עלולה לעמוד בשמש הישראלית היא במרפסת! ואפילו באוויר כביסה למכשיר שלו לא מומלץ מזגן. לא הגיוני."

"בחום זה, אסור לנו כוח לוויכוחים האלה, נמצא לשחרר שיש להן 'תסדרו' / 'לך לישון'. בעצם לדבר – באופן מיידי אין עבורנו כוח".

נו, מה? עלות ספר תורה רצוי לצאת לקניות, אלא אף לכן המוצרים אורחים אלינו לביתנו בעצמם. חייבים להשכיב אותם במיטה אם לא מעונינים סצנות משנתם, ואם לא נטפל בכבסים – מהם תלבשו מחר?

כל אדם זקוקו להתמודד, להתגבר, החום לא תירוץ – ללא כל ספק לא בישראל שבו החום מיוצר כדי להישאר – מיועד, ו- איך?

בחום זה בוודאי חשוב מאוד לגייס את אותה מודל הקרחון, כדי שיכניס הרבה פחות קור רוח בחום הנ"ל. לכל מי ששכחה, הנה הקרחון:

בקרחון מצויים הרובד הגלוי, את כל ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים והלחים, ויש את המחשבות הפנימיות, החפצים שאני אומרת לעצמי, הרגשות שמתעוררים בשל זה והנחות היסוד מסוג חייהם שלי.

נתחיל עם החום: מהו הייתי מגלה לעצמי כשחם?

"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, עוזבת מדעתי" "לא נורמלי".


במידה ו אכן הרגשה חמימה אנו לא נורמלי? אם כן, בישראל הנו בעיקרם הגיוני. ואף די בכל כדור הארץ, החום בארץ אינם מסוכן בהשוואה למקומות אחרים. החום הוא רק חוסר נוחותה של.

לתוך תוכי יש צורך אמירה פנימית עמוקה שאומרת אינם בודק עבורנו לסבול, שצריך להיות לכולם מהנה, שאני נדרשת ליהנות מכל מה שאני עושה, ובכלל – שהחיים עשויים להבטיח לכם מהו שחיכיתי לשיער. חום? איך פתאום!…"

שרב נולד מקום שראוי מהחיים ושרב ממש לא נימוסי, שאין בו טעם להתנגד למציאותו. השרב כאן והחיים ממשיכים.

החרטום ששרב אינן תופעה מסוכנת, ההרגשה הנוכחית אשר הוא מסכן את אותם רגש של הנוחות שאנו חושבים ששייך ל שצריכה לאפיין את אותם חיינו, ומכאן רגש של החום הנוראה – לוהט מדי, חם, לוהט מדי.

כילדה פשוטה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. הייתי זוכרת את אותן התחושה המעיקה שהיא הקיץ ואפילו עד חייהם אני אוהבת סתיו. שיש להן הזמן גיליתי שהקיץ עבורי זה פקטור לכל דבר – לדחות העובדות שכדאי לדחות בגלל ש "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מסוימת, חשבתי לעזוב רק את העשייה שלי, הינו נקרא באחד מסופי השנה, שמתרחשים – בוודאי – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, ומהווה הקשיבה בכל התלונות שלי אודות החום ועל במרבית, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את החום מקרוב]: "יעלי, אל תחליטי תכנונים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ צלח, זה הסתו וחזרתי בשמחה לעבודה דורכת בנושא עלי השלכת.

בקרחון הפוטנציאלי שלנו תראה תגלית אחרת:

– הרגשה חמימה דווקא אי נוחות, ואני יכולה לקחת חוסר נוחות.

– אני נוסעת, חוזרת ומחליפה את כל הבגדים. עלות ספר תורה כאן במחיר הכל בשעתיים של הרגשה חמימה, וכך גם הוא – מקום מתאים מהזמן במזגן.

– אפשרי שמזיעים, נוני בביתכם שבבעלותנו, תודה להשם, יש צורך מים זורמים ומקלחת! הוא אינם ברור עבור כלל דיירי הטבע.

– חוסר נגישות זו גם חלק מהחיים ואנחנו נהנים את אותם היום כמו שהם כבר, הנו רצון הבורא.

את אותו עשויה לחשוב איזו השפעה תראה לגישה החדשה שלכם לגבי הביצועים שלך? ועל אודות ההתנהגות ששייך ל הילדים?

הבה ננסה!