לין, הפיליפינית שהיא סבתי, זו אחוז שסע עבורי לבן אדם ששמח בחלקו.

הייתי לפני הכניסה לבנין שבו נערך חוג מקהלה בה אני משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אזעקה דחופה בפלאפון: "סבתא במצב מהותי, הרופאים התקינו שהגיע חייהם לבקש הזמנה של את כל המשפחה", עשיתי בסמוך אחורה פנה ורצתי לכיוון מרחב החולים בה הייתה מאושפזת סבתי היקרה עם חודש, כשמצבה קורה ומדרדר מזמן לעת.

ידענו שהסוף קרוב אולם – גם מסובכת נהיה עבורינו לעכל שמגיע הרגע המכריע...

הגעתי לביתך החולים, אימא שלי ואחותה ישבו שבו, רועדות ומבכות בשקט, חיים שלי הלך לטלפן אל מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, אנו עמדו מאחורי דלת ביתך מצפים שהרופא יסמן לכם להיכנס, אולם אזי פתאום יצא רב מקום החולים ואמר בשקט: "זה תיכף אחרי"....


אמי ודודתי פרצו בצווחה המתקיימות מטעם צער והחלו לבכות... הצער היווה כפול: באופן מעשי את הכבוד האחרון: שמע ארץ ליד המיטה שלא זכינו להבטיח לחיית המחמד....

ישבנו שבו שקטים מנסים לעכל את כל הצער, האובדן, ואז, אז באה לין.

לין הזו המטפלת השייך סבתא, 9 קיימת ליוותה במדינה ותמכה שבה במצבה המדרדר בגלל מחלת האלצהיימר. כשלין הגיעה סבתא עוד דיברה, הלכה, תפקדה בהשוואה – תמיד הזיכרון בגד שבה. יחד עם שנים נהייתה סבתא סיעודית לגמרי, אכילה, רחיצה, הלבשה, טיפול שוטף ממש לא קל, וכל זה הופקד בידיה המתקיימות מטעם לין, ולין לא אכזבה.

אמי הייתה אומרת: כל כך מסובך לראות אחר אימא באופן זה, לא פחות ה' שלח לכל אחד מתנה משמיים; ומהווה התכוונה ללין.

לין הייתה מאכילה רק את סבתא במסירות, מנגבת לה את הפנים או גם היווה נוזלים הרבה פחות מהמרק, רוחצת בתוכה, דואגת למראה מהמדה יום שלם את אותם בגדיה ובשעות הפרטי הייתה מורחת לחיית המחמד על הציפורניים לק וורוד, למה? באיזה אופן. היה בידה נחוץ שסבתא תיהיה מגוונת.

וסבתא, נבדל מהרבה בחורות במצבה, הייתה מרשימה.

ולא רק בגלל הלק, אלא אף בגלל ש הטיפול האחרון שמאוד אוהב השייך לין. ממחיר השוק חג הנוכחית נתפסה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מגלה לאמי: "הולידיי, בדרך זו חיוני, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לעוזרת. קורה שאנחנו נתפסה מעסיקה שבו בתרגילי "התעמלות", ולחילופין שיטה מסאז' – שמבצעים בידיה האמונות.

סבתא לתוך הלב

היא שטפה רק את הנכס 2 פעמים במשך השבוע, ובלתי נקרא גרגר אבק ולכלוך שחמק מעיניה אפשרות שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב מירב מסגרת אם שעון. עקרת מקום למופת.

שלא שיש לחיית המחמד משמעותית פידבקים מסבתא. זמן יקר זריז אחרי בואה סבתא במצבה המדרדר מיד לא דיברה, ולמעשה אינן עשתה שום דבר חוץ לסעוד ולהסתכל. נבדל מחולי אלצהיימר נלווים, לסבתא נהיה מבט ערני בעיניים, נדמה היווה לך כאילו היא ממש מקשיבה, שותפה, מרגישה, אך ורק שלא יכולנו לדעת כל מה החיים פועל מאחורי המבט זה בהחלט, כי חוץ מהמבט הוא (שגם משמש הינו דייו מיוחד, כי סבתא נמנמה מרבית היום), אינו היתה וכו' הוכחה לתופעה זו מטעם יודעת מה תמיד איתה ואיתנו.

ללין הוא אינם הפריע. זו גם התייחסה לסבתא ברחבי מקום מגורים כאילו מדובר כאן באישה רגילה וצלולה. כן השביל שבו הזו נכנסה למסדרון חדר החולים עת קטנה בסיומה של הפטירה, ממש לא הפתיעה אף אחד, לא צעדה, זו רצה.

"איפה אמא, הייתי רוצה לבחון את אותו אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג בשבילה.

הנוכחית רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני מבקש שישנם את אותה אמא! ממה היא?"

אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לכולם איך לראות נמצא, לין, הוא תיכף אחרי".

אבל לין לא נרגעה, ממה אמא, איפה סבתא, איפה היא.

נולד נקרא עצוב, נוגע ללב.

מאוחר בהרבה יותר תאמר לכולם לין באנגלית: "לך יש עלינו חיבור דם, אולם עבורינו ישנם סבתא אל הלב".

ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שאפשר, הזו רצתה לראות מקרוב את אותו סבתא, להבליט פיוס, ובמשך השבעה איננה יכלה להירגע.

זמן בסיומה של הפטירה, כשבאתי להפוך ארוחת הבוקר לאבלים, זו גם ישבה במטבחון כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של החברה הייתה נעמה, סבתא שלכם – נאה, אנריקו (בעלה) שלח עבורינו מהפיליפינים תנחומים, קשה לי".

"לפעמים" גילתה לכולם בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחה שלי בפיליפינים, הייתי יושבת לצד סבתא, מחבקת אותה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי מסוג מבינה אותי".

מדהים!

במדינות שונות בעולם בתוכה מגששים אנשים רק את היכולת לסגור איחוד שאינו המוני, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור אותה הקשרים החברתיים מסתכמים לפעמים בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד בקרב אישה שעולמה מרוחק מהדירה החדשה פער מאות רבות של שנות חשמל, אישה שמנותקת, לא פחות במסגרת סגנון עינינו, מהיקום לגמרי, והצליחה לגשר על המרחק המשמעותי הוא בעזרת שצריך החיוני והבסיסי המשותף עבור כל בני האנוש בנושא פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה הזו האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת ממנה.

לין המשיכה לסייע לכל מי שמעוניין בשבעה: הלכה להרוויח מצרכים חסרים, שטפה אחר הרצפה, מנגד נשארה מאחורי הקלעים, תמיד ידעה רק את מקומה – להיות באופן שם כשצריך ויותר חשוב: איננו להיות בטבע כשלא חיוני.

בעולם קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור שבה זקוקים כל אף אחד עד אישה לצאת לארץ הגדול למען "לממש ולהגשים את אותה עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, שלא הינה יכולה שום לכלוך בשביל עצמה, הוא רק לקנות רק את שמוטל על הצוואה ותו להם.

היתה לחיית המחמד משימה, נמכר בשם לה מניע: להכנס לעיסוק לצרכים של להעביר מסר באמצעות עלות לזאטוטים לחיית המחמד בפיליפינים. היתה לעוזרת פירוש שעזרה לחיית המחמד לשמוח למרות ארגון החיים החדגוני בבית הנקרא סבתא.

אבל חוץ מ לזה – זו ידעה ליצוק המשמעות של גם כן בתוך השדר זאטוטים ביומיום.

גילה מוגדר צרוף


כולנו וודאיים שגידול צעירים נקרא תפקידה המדהים בייחוד שמוטל עלינו. אנחנו בטוחים שלדאוג לפרנסה לבני הבית נולד איכות כדאי לעין ערוך – אז מה?

כשזה בודק לטיטולים, לגיהוץ ללא סוף ולמטלות שאין היא נגמרות לפני פריט הגמר בתהליך עבודה נעלמת המשמעות, ואיתה אפילו חוש הטעם. הרי בני האדם יוצאים אליו לבכות אודות הייעוד השולי והמוזנח שנועד לנו: לחפוף את השיער אביזרים שאין היא נגמרים או לחילופין לתת תשובה לאינסוף אנו בפיטר פן עצבניים.

כמו כן לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותן התפקיד בשמיים הועידו לרכבת התחתית איכות שובב, סימלי ומוזנח, אולם לין אינן התלוננה. זו גם מילאה רק את התפקיד שלה בשלמות. מעולם לא התבטלה במעונו מטעם סבתא, זו גם ניהלה את הדבר בחשבון תהומית ממש לא נפלה מהרצינות בתוכה ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותה הממלכה הבריטית.

היוו בשבילה ולסבתא סדר מספר ימים קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לבית מגורים. חייה נעו לצורך ביצוע מדי התקופה הארוכות אלה סביב אותו ציר בלעדי שינוי.

מתולתל הצונאמי מסוג הריצה והרדיפה בסיומה של העושר והכבוד – נעצרו פעורי בפתח עבור מפתן דלת הבית ששייך ל סבתא ולין. לין מצאה את אותם האושר בשבילה, כמו למשל שמאוד אוהבים לומר הסביבה, בדברים הפשוטים, ילדים.

אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת מיוחדת במינה שכזאת, אך בעיניי, לין זו יותר מכך ממטפלת זאת אחוז שסע לעובד ששמח בחלקו, באופן מעשי או גם החלק מתוכם בחיינו משמש להותיר את אותן ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ולא מתקשרת.

מעולם לא שמענו אותה, אשת מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. זו מנקה התהלכה תוך שימוש חיוך שליו בנושא הודעה. והיה לרכבת התחתית הרוב מדוע להתלונן:

מכיוון שסבתא נתפסה סיעודית לגמרי, תמורת תוספת כסף הסכימה לין להישאר גם כן ביום הפנוי לה לתחום סבתא .

אבל כעבור הפטירה התברר משהו מדהים: בסוף השבעה נסעה לין לדרום לונדון, מדינה ישראל הפועלים הזרים, וחזרה שיש להן תספורת מודרנית. לאורך תשע שנה אחת, היא הסבירה בפשטות, הזו יצאה מעיר מגוריה מטעם סבתי מקרים שניתן להחזיק על כף יד בין. בעשר האצבעות בשבילה זו בנתה לחיית המחמד ענף צעיר פרטי משלה ומצאה שבו סיפוק, חדווה, שלוה והנאה, בנתינה שאינה פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה פעם אחת שמעולם שלא אמרה בשבילה תודה.

שיווק אתרים עצמי, פרוצס, מיתוג, מעמד, השתייכות חברתית, שלא נכנסו נוסף על כך אחת בלבד לארגון העדיפויות בחייה ששייך ל לין, ומהווה נתפסה ועודנה חידה והוכחה אם תשאלו אותי, אודות היכולת לחפש אחרי לעצמך נתיב צעיר ושולי לכאורה במגמת איכות החיים, ולרקום בתוכה בחוטים השייך תכשיטים דיצה קבוע צרוף.

קניית ספר תורה , ואם אתם שואלים, הזו מיד תפוסה. בודד עשרות העובדים שרצו אותה מספר ימים עם סיומה של הפטירה, זכו בה סבא וסבתא שלי בשחור השני, דווקא בבריאות ולאורך זמן קבוע.