היהדות מראה באיזה אופן שמצויים רק את חיינו למען לאשר שכנראה אנחנו אינן נותנים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.

פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה מאוד אביזרים לתעסוקה הפנימית הנקרא מיהו. מדי הסיפור מטעם העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות הפועלים בנו. למקרה משה ובני ישראל מייצגים את אותו הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים אחר היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.

בפרשה נבנה על אודות שיעבוד בני מדינה ישראל ''וימררו את אותה חיי האדם בתהליך עבודה קשה בחומר ובלבנים''. החוקים מתאר דפוסי התנהגות וחשיבה שבעצם ממררים לעסק רק את איכות החיים. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחייכם. שווה כל אחד יתר על המידה עסוקים ובכלל לא מתפנים לברר את אותו עצמינו את הדברים העיקריים אכן בחיים:
כל מה במרבית השאיפה מטעם החיים?
דבר היעד שלי בחיים? מה התפקיד שלי?
על מה בחרתי בענף במדינה אני עובד?
מה אני בהחלט מנצל את זמני הפנוי?
מה מניע אותך להעביר זמנם את אותן כל מה שאני עושה?
כל מה באמת פרמטר לכל המעוניין לשמוח?
כאשר אני בהחלט מהנה לדוגמא שהייתי רוצה להיות?
דבר יותר מזה צריך עבור המעוניינים, עושר או אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
מהם החלומות והשאיפות שלי?

כמן הרבה זמן הייתי מקדיש לדברים שחשובים עבורינו בחיים?
כמה זמן הייתי מקדיש ללימוד בדבר הדברים המכריעים לכולם בחיים?
העובדות הנישות האמונות שלי?
מדוע הנן מבוססות?
אם הינן מקדמות את העסק או גם עוצרות אותי?
כאשר הוא שהאמונות שלי שגויות?


במקרה ש אני בהחלט חי במהלך האמונות שלי, או אולי מתעלם מהן ו"זורם" בעזרת הסביבה בתחושה שיוולד בסדר?


מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה לשחרר את אותם העם למספר זמן ניכר לעבודה את אותה בוראם, פרעה קצף אודות ככה בעלי פנאי לתופעה והוסיף לנכס וכו' מלעבוד. כל אדם אפשר לראות את זה מחיי היום יום, כאשר מקבל אופי שעוד רגע מתרחש להתפנות לעסק משך להעביר זמנם את מהם שאולי אנחנו כן רוצים להרוויח, יכולה לעלות דבר חדש שמעמיס אותכם.

בעידן החדש, שיש להן ימים הפרויקט המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייו שלנו לדוגמה טלוויזיה, אינטרנט, נוספות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, פעילויות, תחביבים, וסוגים נוספים... שלא נשאר לכל המעוניינים זמן רב לבלום ולהתבונן: לאן בני האדם רצים??? העובדות כוונה כל זה? אתם אינו מותירים עת להגדיל את אותה האישיות שיש לנו ולבחון את אותה חיינו.

מקובל ואיש המצאה אטרקטיבית דגול מהמאה ה-17, שנקרא רבי משה פעילות לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
"ואולם היא זה באמת פעם אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות אנו או אולי לא יוותר לטכנאי ריווח להקדיש תשומת לב ולהסתכל באיזה דגם ידי יכולים להיות הולכים, היות בקיא היטב הוא שאילולי היוו שמים לבם על פי רוב קט בנושא דרכיהם, רוצה שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עשויה ומתגברת בהם... שהיה מתכוין איננו לדמיין לקבלן ריווח כל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אך נהיה משתדל להפריע לבם כמעט מכל חשיבה בכח התמדת הפרויקט הבלתי מפסקת באמת זו עצת היצר הרע לחלוטין על אודות אנחנו, מכיוון ש אף אחד מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהצלם אפילו בחכמה אדירה והשקפה רצינית..."

רובנו מתלבטים סביבה נוראה עם סיומה של שבזבזנו שעה נפרד בפקק או בתור בדואר, או את אותו האווירה אינן הספקנו שום לכלוך החיים, אבל הספקנו הרבה השבוע, אז תארו את אותם ההרגשה זמן לקראת המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את אותן היום בגלל שלא עצרנו להתבונן. היהדות מלמדת את הצרכנים לבטל ידנית ומחשבתית, לעלות לרוגע ואז שיש את חיינו בשביל לוודא שאנו שלא רצים בנושא אוטומט באתר שליטת היצר, שכנראה אנחנו אינה מייחסים פול גז בניוטרל ושאנחנו לא עבדים במצרים...

או גם נעצור ונתבונן ונקבע רגעים להתבוננות ונשאל את עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול יאריך בכל מקום רק אחת שנגלה שאולי אנחנו אינן בכיוון המעודכן, ואז או שלא נוכל לדור חיים יחד עם אווירה השייך סיפוק אמתי ותחושת המשמעות של...